"דן" חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו ואח'

פסק דין

התביעה שבפני הינה להחזר תשלומי שכר ששילמה התובעת לעובד מטעמה, שנפגע בתאונת עבודה, שלטענת התובעת היתה והוכרה אף כתאונת דרכים. התביעה הינה להפרש שבין הסכומים ששילמה התובעת לגרסתה, לבין התשלום שהתקבל אצלה מהמל"ל.

ובמה דברים אמורים :

לטענת התובעת בכתב התביעה, שהוגש בסדר דין מקוצר, נסע הנפגע, עמוס בוארון, ברכב במהלך עבודתו, כאשר ארעה תאונת דרכים בה נפגע. הנפגע טופל במרכז הרפואי זמנהוף בתל אביב ונעדר מהעבודה החל מיום 5.7.02 ועד 24.8.02 . לציין כי הארוע הינו מיום 4.7.02.

על פי האמור בכתב התביעה, סעיף 7 שבו, נעדר הנפגע מהעבודה למשך 13 יום שהוגדרו כתקופת העדרות מהעבודה.

הנתבעת חייבת כמבטחת הרכב להטיב את התובעת, שהייתה מעבידתו של הנפגע מששילמה התובעת את שכר העבודה בסכום משוערך של 20,124 ₪ וביום 15.11.02 קיבלה שיפוי מהמל"ל בסך של 7,754 ₪ ובשיערוך 10,997 ₪.

הנתבעות הגישו בקשת רשות להגן וטענו להתיישנות. לחילופין לשיהוי, טענה שבדין יסודה שכן התביעה הוגשה 3 ימים לפני תום תקופת ההתיישנות.

עוד כפרה הנתבעת בבקשת הרשות להגן שהגישה בזכות עילת התביעה של התובעת על פי חוק, בהגדלת הנזק ובהעדר הוכחה בדבר הקשר הסיבתי והעובדתי בין התשלומים להיות הארוע תאונת עבודה על פי הפלת"ד.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית כי תימחק הכותרת, תינתן רשות להגן והחומר שהוגש לבית המשפט הינו חומר הראיות שבתיק ועל כל אלה הוגשו סיכומי הצדדים.

קראתי בעיון רב את סיכומיהם המלומדים של ב"כ הצדדים, אך אין בפסיקה הנרחבת שהובאה בסיכומים אלה, כדי למלא את החלל שהותירו ראיות התביעה, שכן בהעדר ראיות דין התביעה להדחות מבלי שבית המשפט יידרש להכנס לעובי הקורה של המחלוקת המשפטית שבין הצדדים.

מעיון בכתב התביעה ובנספחיו, למדתי כי חטאה התובעת בחטא השיהוי מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת לא בכתב התביעה ולא בסיכומים וספק בעיני אם זכאית היא להנות מהגנת תום הלב במקרה זה.

דברים אלה עולים על פניהם, לא מצאתי כי על הנתבעות היה להגיש בקשות נפרדות לכל טענה וטענה בשים לב להסדר הדיוני והתייחסותן לטענות אלה, שצויינו על ידן בהרחבה בבקשת הרשות להתגונן די בהן ולתובעת לא תינתן כסות עלה התאנה הפרוצדוראלי. שיהוי זה אף מקשה על הנתבעת לבדוק האם אכן בתאונת דרכים עסקינן ונוצר קושי ראייתי של ממש בבדיקת נושא זה, ואין במסמכים שצורפו על ידי התובעת כדי ליתן מענה לקושי זה, משאין במסמכים אלה חוות דעת רפואית הקושרת בין תלונת העובד לארוע של תאונת דרכים. נטל הראיה להוכחת היות התאונה בגדר תאונת דרכים מוטל על התובעת ונטל זה לא הורם על ידה, לא מניי ולא מקצתיי.

ואם בכך לא די, לתביעה לא צורפו תלושי שכר שניתן ללמוד מהם מהם הסכומים שנטען כי שולמו לעובד. מריכוז התשלומים, נספח 5, לא ניתן ללמוד כלל מהם התשלומים שבוצעו ו/או לא בוצעו על ידי התובעת לתביעה לא צורפו מסמכים שיש בהם די כדי לתמוך באמור בתביעה ולהוכיח כי גם אם שולמו תשלומים כלשהם אין הם נבלעים בתשלום המל"ל..

מכל אלה ובשים לב לכך כי במקרה דנן לא קמה עילה על פי חוק הטבת נזקי גוף, על פיו הוגשה התביעה שבפני, שכן על התשלומים ששולמו חל חוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב)תשנ"ה-1995 לרבות סעיף 328 שבו, ובשים לב לכך כי התאונה ארעה ברכב המעביד מכל אלה סבורתני כי דין התביעה להדחות בשל העדר ראיות מספיקות להוכחת התביעה .

התוצאה הינה כי בהעדר ראיות ובשל שיהוי שאינו בתום לב לטעמי אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעות ושכ"ט עו"ד בסל של 1,500 ₪ בצרוף מע"מ.

ניתן היום, ז' אייר תש"ע, 21 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: